כרמיאל בע"מ ואח' נ' סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת הנתבע 2 (להלן גם: "המבקש") לדחיית התביעה שהוגשה כנגדו.

המבקש הפנה בבקשתו לתקנה 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"), המסמיכה את ביהמ"ש לדחות תביעה מכל נימוק אחר על פיו סבור ביהמ"ש כי ניתן לדחות את התביעה מלכתחילה בנוגע לאותו נתבע.

יחד עם זאת, עיון בבקשה מעלה כי טענתו של המבקש מתייחסת למעשה לטענה של העדר עילת תביעה כנגדו. העדר עילה הינו טעם למחיקת תביעה בהתאם לתקנה 100 (1) לתקנות.

2.המדובר בתביעה לביטול הסכמים ולהשבת כספים ששולמו מכוח אותם הסכמים, אשר נכרתו בין המשיבים לנתבעת 1 (להלן גם: "החברה"), שהמבקש הינו בעליה ומנהלה. לטענת המבקש, ההסכמים נכרתו עם הנתבעת 1 שהינה חברה בע"מ – אישיות משפטית נפרדת, ולא עימו.

המבקש טען, כי אין בכתב התביעה תשתית עובדתית הנדרשת ליצירת אחריות אישית שלו, או להרמת מסך בינו לבין החברה. עוד טען המבקש בבקשתו אף כנגד סיכויי התביעה עצמה. לדידו של המבקש, עילות התביעה מבוססות על טעות והטעיה ואולם בנסיבות שתיאר בבקשתו, הן משוללות יסוד והחברה פעלה כדין ובשקיפות, תוך שניתנה לתובעים שהות לבדוק ולשקול את ההתקשרות.

3.לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה שכן יש לאפשר להם להוכיח את טענותיהם כאילו המבקש היה ה"רוח החיה" בכריתת ההסכמים ומי שניהל את המו"מ לכריתתם בחוסר תום לב ומתוך כוונה להונות את המשיבים. לטענת המשיבים, המדובר בהסכמים בלתי חוקיים אשר אי חוקיותם כוונה בידי המבקש עצמו. המשיבים הוסיפו, כי בנסיבות הנטענות על ידם קמה עילה להרמת מסך ההתאגדות וכי גם על המבקש כמנהל, או כשלוח של החברה, חלה החובה לנהל מו"מ בתום לב ותוך גילוי נאות.

הנתבעים הפנו לתעודת עובד ציבור שהתקבלה ממשרד התחבורה ואשר, לטענתם, תומכת בגרסתם כי המדובר בהתקשרות בלתי חוקית.

דיון:

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

ההלכה הינה, כי סילוק תביעה על הסף (בין מחיקה ובין דחייה), הינה אמצעי קיצוני הננקט בלית ברירה. במיוחד יפים הדברים שעה שהטענה הינה טענה להעדר עילה וכבר נקבע כי די באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד הנתבע, כדי שביהמ"ש לא יסגור דלתותיו בפניו:

"בית המשפט, בבואו למחוק כתב-תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג אפוא משנה זהירות, די באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על-ידיו כדי שבית-המשפט יימנע ממחיקת התביעה על הסף" (כב' השופט ד. לוין בע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ מג (3) 124).

רק במקרה בו ברור ונעלה מכל ספק כי גם אם יוכיחו כל עובדות התביעה, לא יוכל התובע לזכות בסעד הנתבע, רק אז ייעתר ביהמ"ש לבקשה לסילוק תביעה על הסף.

במקרה דנן ולמרות שהמבקש הפנה לסעיף הסל לדחיית תביעה, הרי עיון בבקשה מעלה כאמור, כי טענתו הינה כי אין עילת תביעה אישית כנגדו שכן ההסכמים נכרתו עם החברה.

אכן, הרמת מסך בין תאגיד, לנושא משרה או לבעלים, תעשה בנסיבות חריגות.

על מנת לא לרוקן מתוכן את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, תוחל אחריות אישית על אורגן בחברה, במשנה זהירות ורק לאחר בחינה דקדקנית של העובדות הנטענות.

יחד עם זאת, טענות המשיבים כנגד המבקש מתבססות על טענות עובדתיות, כגון מצגי שווא, חוסר תום לב, הפרת חובת גילוי, הטעיה וכיוצ"ב. בטענותיהם להתנהלות זו, התייחסו המשיבים מפורשות, גם למבקש עצמו (ראה סעיפים 61-68 לכתב התביעה).

אמנם מאחר וההסכמים נכרתו עם החברה, הנטל להוכיח אחריות אישית של המבקש ולא רק כמייצג החברה במהלך המו"מ, הינו נטל כבד מאוד.

יחד עם זאת ולאור ההלכה כמפורט לעיל, אין למנוע מהמשיבים להוכיח טענותיהם, ואין לקבוע כבר עתה, בטרם התקיים הדיון, כי לא יזכו לסעד הנתבע.

טענותיו של המבקש לגופם של דברים, כגון: אי הטעית המשיבים, עצימת עיניים ומחדל מצידם של המשיבים, חתימת המשיבים על הסכמים תוך בחינתם והבנתם וכן השגות המבקש על הנזקים הנטענים, הינן טענות עובדתיות. טענות אלו מצריכות שמיעת ראיות ובירור עובדתי ואין אפשרות לקבלן בטרם התקיים הדיון בתביעה.